ב-22 בספטמבר 2024, ביטל בית המשפט העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, שקבע כי עיריית בת ים זכאית לפיצויי ציפייה בקשר למכרז למכירת זכויות העירייה בנדל"ן.

המערער הגיש הצעות למכרז בשם שתי חברות שבהן היה לו בעלות משמעותית. כאשר נפתחו ההצעות, התברר כי שתי החברות הללו הגישו את ההצעות הגבוהות ביותר. אולם החברה הזוכה לא חתמה על הסכם המכירה ולא העבירה את הכספים הנדרשים לעירייה. כתוצאה מכך, העירייה הכריזה על החברה השנייה כזוכה חדשה. מספר שנים לאחר מכן, העירייה הגישה תביעה נגד החברה שנסוגה מהצעתה, בטענה שהיא זכאית לפיצויי ציפייה בסכום ההפרש בין שתי ההצעות.

בית המשפט העליון היה חלוק בשאלה האם המערערים פעלו באופן מניפולטיבי ובחוסר תום לב. השופטת רונן צידדה בעירייה, בנימוק שהמערערים לא הציעו הצדקה לאי השלמת המכירה. לעומת זאת, השופט קבוב מצא שאמנם המערערים אולי לא פעלו בזהירות, אך זה לא הגיע לכדי חוסר תום לב. השופט וילנר הצטרף להחלטת השופט קבוב לקבל את הערעור אך השאיר פתוחה את השאלה האם מציע במכרז רשאי לתמרן בין הצעות מרובות.

היום נדחתה בקשה לדיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון על ידי הנשיא בפועל השופט עמית. בהחלטתו כתב השופט עמית כי קריאה של פסק הדין מגלה שלא נקבע תקדים מחייב על ידי רוב הפאנל, שכן השופט וילנר הצטרף רק לתוצאה של חוות דעתו של השופט קבוב מבלי לפסוק בשאלות היסוד בנוגע למניפולציה במכרזים או לתרופה של פיצויי ציפייה. הוא גם ציין שהשופט קבוב לא קבע פסיקה סופית האם מציע במכרז רשא תמיד להגיש הצעות מרובות מסיבות כלכליות מבלי שזה ייחשב מניפולטיבי.